כל אחד מאיתנו נושא עימו את מוסד המשפחה המיוחד, הם אלה התומכים בנו בכל צעד בחיינו, הם אלה המציגים את כתפם החסונה למען בכיינו, והכי חשוב, הם תמיד שמחים בשמחתנו, בלי טיפת קנאה או כעס הם תמיד שם מכל הלב בכל החלטה אשר נחליט. גם המשפחה שלי היא כזו, משפחה תומכת ואוהבת שנמצאת לצידי גם ברגעים שאני כלל לא יודעת כי הם שם. הורים מזדקנים עם הזמן ולא תמיד מתקדמים עם השנים דבר המהווה בעיה בפני הנוער הצעיר אשר מבחינתו יודע מה יחשבו או מה יגיבו החברים. המשפח שלי למזלי בנויה ומושתתת על גילאים צעירים למדיי, אימי נישאה לאבי כשהייתה בת 19 ואבי היה כבן 21, אני ביתם הבכורה נולדתי כשנה לאחר נישואיהם. כשלוש שנים אחריי הגיעה אחותי השנייה, ולאחר כ-13 שנה הגיע האחות השלישית. כן כן, אנו 3 בנות. אבא שלי תמיד צחק ואמר כי יש לו מזל אבל הוא "אבול בנאת", לא יהיה לו עם מי לראות כדורגל, לא יהיה לו עם מי לשחק בגינה ולא יהיה מי שיתלהב מהרכב החדש כמוהו(כי מי מבין במכאניקה לעזאזל). אך הוא שוב טעה... אני נהניתי לאהוד את קבוצת הכדורגל היריבה ובדרבי היה מאוד רועש בבית. אחותי הקטנה מאוד אוהבת לשחק בגינה, כל משחק בא בחשבון- גם כדורגל. והאמצעית, היא חולת רכבים, כשהוציאה רישיון נדבקה עם אבא למנוע הרכב והוא- לא הפסיק לחייך.
